כל טיול שלי לחו”ל מתחיל באותו טקס מוכר: אני עומד מול ערימה של גאדג׳טים על השולחן ושואל את עצמי שאלות קיומיות של ממש:
“לקחת את הסוני a6400 או שהאייפון מספיק?”
“ומה עם ה־GoPro?”
“האייפד? או שנסתדר עם האייפון?”
בכל פעם אני משכנע את עצמי שאהיה קליל ויעיל… ובכל פעם אני מסיים עם תיק שמרגיש כמו חללית של SpaceX. איכשהו, תמיד נדמה לי שדווקא מה שלא אקח, זה מה שאצטרך בדיוק כשתהיה לי תמונה מושלמת של נינג’ה על רקע שקיעת טוקיו.
אז לאחר הרבה התלבטויות והרצת תסריטים בראש, מה לקחתי בפועל? בסוף כמובן נכנעתי: ארזתי את האייפון (ברור), את האייפד עם המקלדת (כי “אכתוב יומן מסע!”), ואת ה־GoPro (“בטח אעשה סרט דוקומנטרי על יפן”).
הנה האמת הלא־זוהרת: מה באמת השתמשתי בו, ומה סתם עשה טיול חינם בתיק.
האייפד – כוכב שלא האיר
בואו נודה באמת: בטיסה ישנתי או הקשבתי למוזיקה, דברים שגם נוקיה 3310 היה מתמודד איתם בגבורה.
ספרים קראתי באפליקציית “עברית” הנהדרת – שוב, באייפון.
ובחו”ל? לא הייתה כספת בחדר, אז סחבתי את האייפד לכל מקום כמו תינוק טכנולוגי מפונק… ולא נגעתי בו כמעט בכלל. אולי פעם אחת לעריכת תמונה בלייטרום, שגם את זה האייפון יכול לעשות עם יד אחת וקפה ביד השנייה.
GoPro – גיבור העל של הווידאו
כאן אין בכלל תחרות. כל סרטוני הווידאו שלי צולמו ב־GoPro, והוא הוכיח את עצמו בענק.
הוא קל, נוח, נכנס לכל תיק, ובעיקר – שורד מים טוב יותר ממטרייה יפנית ביום גשם. בין אם מדובר בגשם שוטף בטוקיו או במפל שמחליט להשפריץ עליך אהבה – זו המצלמה שאתה רוצה איתך.
מצלמת הסוני – האהבה שחסרה לי
האייפון עשה עבודה נהדרת בצילומי היום־יום, אבל כשרציתי שליטה אמיתית או תמונות נוף מקצועיות – הרגשתי את החוסר של הסוני. היא קטנה, קומפקטית, והכי חשוב: נותנת לי שליטה מלאה בתוצאה. המסקנה? אם צילום הוא תחביב אמיתי אצלכם – מצלמה חיצונית עדיין שווה את הסחיבה.
ועוד טיפ קטן לסיום: בטרייה בטרייה בטרייה – גם אם החלטתם להסתפק באייפון בלבד, תזכרו לקחת סוללה ניידת. שימוש אגרסיבי בצילום, ניווט ועריכה יכול לגמור אותו לפני שהגעתם אפילו לארמון הקיסרי.
הסיכום שלי:
אייפד: מיותר לגמרי. לא השתמשתי בו כמעט.
GoPro: מציאה. שווה כל גרם בתיק.
מצלמת ה-Sony: חסרה לי מאוד. בפעם הבאה – היא בפנים.
אם אתם מצלמים סלפי פה ושם – האייפון מספיק. אבל אם, כמוני, אתם מצטלמים גם עם סושי לפני שאוכלים אותו – מצלמה חיצונית היא בגדר חובה.
אה, ואם תהיתם – את הפוסט הזה אני כותב עכשיו באייפון… ברכבת
ואת העריכה? כנראה עשיתי באייפד. לפחות הוא עשה משהו בטיול הזה. אולי ישמש אותי יותר בדרך חזרה.
