מה״אנטרפרייז״ ל״מדאוס אטלנטיק״ – המסע שלי בין הכוכבים

המסע האישי שלי עם האהבה למדע בדיוני התחיל אי שם בסוף שנות השבעים. אז ראיתי לראשונה, בערוץ היחיד שהיה קיים בישראל, את הסדרה ששבתה אותי והפכה לנקודת הכניסה שלי אל העולם המופלא הזה.

אני לא חושב שבאותם ימים הבנתי עד כמה משמעותית תהיה עבורי אותה פגישה ראשונה עם האנטרפרייז. היינו בתקופה אחרת לגמרי: ערוץ טלוויזיה אחד, שידורים בשחור־לבן, בלי אינטרנט, בלי שירותי סטרימינג ובלי האפשרות לבחור פרק ולראות אותו מתי שמתחשק. מה ששודר, זה מה שראינו. ואם פספסת פרק, לא הייתה דרך פשוטה לראות אותו למחרת.

בדיעבד, הזיכרון שלי מסוף שנות השבעים היה מדויק למדי. מסע בין כוכבים המקורית הגיעה לטלוויזיה בישראל בספטמבר 1978, כמעט בדיוק שתים־עשרה שנים לאחר שעלתה לראשונה בארצות הברית, ב־8 בספטמבר 1966. השידור הישראלי הראשון המתועד היה ביום שישי, 15 בספטמבר 1978, בשעה 15:00. הפרק היה The Corbomite Maneuver — “תרגיל הקורבומיט”. בהמשך הועברה הסדרה לימי ראשון בשעה 17:30, ולאחר מכן חזרה לימי שישי. (סטארבייס972 | The Last Outpost)

ומה שמעניין במיוחד הוא שאנחנו, הצופים בישראל, כלל לא ראינו אז את הסדרה במלואה. מחזור השידורים הראשון נמשך כחצי שנה בלבד, עד תחילת מרץ 1979, וכלל 24 פרקים בלבד מתוך 79 פרקי הסדרה המקורית. רובם היו מהעונה הראשונה, אך שולבו גם מספר פרקים מהעונה השנייה והשלישית. אפילו כמה מהפרקים שהפכו ברבות השנים לקלאסיקות המזוהות ביותר עם הסדרה כלל לא שודרו כאן באותו מחזור, למשל Arena, עם הקרב המפורסם בין קירק לגורן, ו-The Trouble with Tribbles. רק שנים רבות אחר כך, עם שידורי הכבלים, קיבל הקהל בישראל הזדמנות לצפות בסדרה המקורית במלואה. (סטארבייס972 | The Last Outpost)

אבל לנו, כילדים שצפו בה אז, כל זה לא היה חשוב. מבחינתנו האנטרפרייז פשוט הופיעה על המסך ולקחה אותנו למקום אחר. אחר כך הגיעו הספרים, סדרות מדע בדיוני נוספות, וכמובן גם מלחמת הכוכבים, שהקפיצה את הפופולריות של המדע הבדיוני והפנטזיה בקולנוע לרמה אחרת לגמרי. אבל מבחינתי נקודת ההתחלה הייתה מסע בין כוכבים.

אחד הדברים המשמעותיים ביותר עבורי במדע בדיוני הוא ההישענות של הז’אנר על המדע. לפעמים הוא לוקח מדע קיים ומותח אותו אל העתיד, לפעמים הוא מנסה לנחש לאן הטכנולוגיה תתפתח, ולפעמים הוא פשוט ממציא מדע שעדיין איננו קיים ורעיונות שנראו בזמן השידור כפנטזיה מוחלטת הופכים, עשרות שנים לאחר מכן, לדברים שאנחנו מקבלים כמעט כמובנים מאליהם.

מסע בין כוכבים הייתה מלאה ברעיונות כאלה: מחשבים שאפשר לדבר אליהם בשפה טבעית, מסכים אישיים שטוחים המזכירים מאוד את הטאבלטים של ימינו, תקשורת אלחוטית באמצעות מכשיר קטן הנישא ביד, תרגום אוטומטי, מערכות רפואיות מתקדמות ועוד. כמובן, הסדרה לא “המציאה” בהכרח את הטכנולוגיות האלה, אבל היא הציגה אותן לקהל עצום כחלק טבעי מחיי העתיד. אולי זה אחד הכוחות הגדולים ביותר של מדע בדיוני: לא רק לנבא את העתיד, אלא לעזור לנו לדמיין אותו ומסע בין כוכבים הכילה מבחינתי את כל המרכיבים הנכונים.

הייתה שם הספינה המרשימה: האנטרפרייז, שהייתה הרבה יותר מרקע לסיפור. היא הייתה כמעט דמות בפני עצמה. היו האפקטים, שבאותה תקופה נראו לי כמו משהו שלא ראיתי כמותו קודם לכן. והיה כמובן הצוות, ובעיקר שלוש הדמויות שהיו בלב הסדרה: קפטן ג’יימס טי. קירק, ספוק הוולקני וד”ר לאונרד “בונס” מקוי. החברות ביניהם, הניגודים ביניהם והאופן שבו כל אחד מהם התמודד עם המצבים שאליהם נקלעו היו מרתקים. במידה רבה הם ייצגו שלושה כוחות שונים: קירק – ההחלטה והאינסטינקט; ספוק – ההיגיון; ומקוי – הרגש והאנושיות. המתח ביניהם הפך גם רעיונות פילוסופיים גדולים לדיאלוגים בין שלושה אנשים שאכפת לנו מהם וזה היה באמת מסע בין כוכבים. כמעט בכל פרק – עולם חדש. תרבות חדשה. בעיה חדשה. הרפתקה חדשה.

אבל מתחת להרפתקאות הסתתר כמעט תמיד משהו נוסף. פוליטיקה, מלחמה, גזענות, דעות קדומות, מוסר, דת, טכנולוגיה, משמעותה של האנושיות והמחיר שאנחנו מוכנים לשלם בשם הקדמה. ג’ין רודנברי ידע שכדי למכור את הרעיון לרשת טלוויזיה של שנות השישים צריך להציג אותו בצורה פשוטה ונגישה, והוא תיאר את הסדרה כמעין “Wagon Train to the Stars” — המערבון האמריקאי המוכר, רק בין הכוכבים. אבל בתוך המסגרת הזאת הוא הצליח לספר סיפורים על החברה שבה אנחנו חיים ועל החברה שאולי נוכל יום אחד להיות. (Star Trek) וזה אולי הדבר שמבדיל בעיניי את מסע בין כוכבים מהרבה יצירות מדע בדיוני אחרות. העתיד שלה לא היה מושלם, אבל בבסיסו עמדה אמונה מאוד ברורה: האנושות יכולה להשתפר. אנחנו מסוגלים ללמוד, להתגבר על חלק מהמחלוקות שמפלגות אותנו, לצאת אל הכוכבים ולא רק כדי לכבוש אותם, אלא כדי לחקור, להבין ולגלות.

הסדרה הזאת שתלה בי את האהבה למדע בדיוני. אני יכול לזקוף לזכותה חלק נכבד מאוד מהאהבה שלי לז’אנר, ואולי אפילו מהרצון שלי לכתוב מדע בדיוני בעצמי. יש משהו כמעט סמלי בכך שבדיוק בימים שבהם מסע בין כוכבים מציינת שישים שנה, הספר שלי, “מדאוס אטלנטיק”, יוצא למכירה בחנויות. שישים שנה לאחר שקירק, ספוק ומקוי יצאו למסע שלהם, וכמעט חמישים שנה לאחר שאני פגשתי אותם בפעם הראשונה על מסך טלוויזיה ישראלי בשחור־לבן, אני מוציא לאור מסע משלי אל הכוכבים.

מבחינתי יש בזה סגירת מעגל. זו הדרך שלי לתת משהו בחזרה לז’אנר שנתן לי כל כך הרבה. ויש עוד דבר מיוחד בסיפור של מסע בין כוכבים: במידה רבה, המעריצים הם אלה שהחזיקו אותה בחיים. הסדרה המקורית שודרה בארצות הברית במשך שלוש עונות בלבד, בין 1966 ל־1969. בזמן אמת היא לא הייתה להיט טלוויזיוני ענק, ולבסוף בוטלה. אבל הקהל לא ויתר עליה. השידורים החוזרים, כנסי המעריצים, המכתבים, הספרים והקהילה שהלכה וגדלה הוכיחו שיש ליקום הזה חיים גם אחרי ביטול הסדרה. ומה שנראה בתחילה כמו סדרת טלוויזיה קצרת ימים הפך לאחד מעולמות המדע הבדיוני הגדולים והמשפיעים בהיסטוריה: סדרות המשך, סדרות פריקוול, סדרות אנימציה, מאות פרקי טלוויזיה, סרטי קולנוע, ספרים, משחקים ודורות של מעריצים.

והנה אנחנו, שישים שנה לאחר אותו שידור ראשון ב־8 בספטמבר 1966, ועדיין מדברים על האנטרפרייז ועדיין רוצים לדעת לאן היא תטוס בפעם הבאה. דווקא בנקודת הציון הזאת, העתיד של מסע בין כוכבים נראה לי מעט פחות ברור מבעבר. מסע בין כוכבים: עולמות חדשים ומשונים נמצאת כעת בעונתה הרביעית. העונה החמישית, שכבר הוכרז כי תהיה האחרונה, תכלול שישה פרקים ותסיים את המסע של הסדרה. (Star Trek)

גם Star Trek: Starfleet Academy כבר יצאה לדרך. העונה הראשונה עלתה בינואר 2026, אבל בחודש מרץ נודע שהעונה השנייה, שכבר צולמה, תהיה גם האחרונה. כך שגם שם ברור כרגע שיש נקודת סיום. (Variety Australia)

ובקולנוע המצב אפילו פחות ברור. הסרט השלישי והאחרון של קו הזמן של קלווין, Star Trek Beyond, יצא עוד ב־2016. כלומר, חלפו כבר עשר שנים ללא סרט חדש של מסע בין כוכבים בבתי הקולנוע. לאורך השנים הוכרזו וננטשו כמה וכמה פרויקטים, וכיום נמצא שוב סרט חדש בפיתוח. הפעם כזה שאינו אמור להיות המשך לסרטים בכיכובו של כריס פיין וקו הזמן של קלווין. (Variety Australia) כך שבאופן מעט אירוני, דווקא ביום שבו מסע בין כוכבים חוגגת שישים שנה, אנחנו שוב נמצאים במצב שמעריצי הסדרה מכירים היטב: מחכים לראות מה יהיה הדבר הבא.

אולי זה אפילו מתאים. כי במשך שישים שנה מסע בין כוכבים כבר מתה וחזרה לחיים יותר מפעם אחת. סדרות בוטלו, סרטים נעצרו, תקופות הסתיימו ובכל פעם נמצאה דרך חדשה להמשיך את המסע.

אני מקווה שחגיגות ה־60 יהיו גם נקודת הפתיחה של הפרק הבא. שמהאירועים, החגיגות והאהבה העצומה שהסדרה עדיין מקבלת יצמחו גם ידיעות על העתיד, על הסדרה הבאה, על הסרט הבא ועל המקומות שאליהם עוד ייקחו אותנו.

כי אחרי שישים שנה, מבחינתי לפחות, המשימה עדיין לא הסתיימה. יש עוד עולמות לגלות. עוד סיפורים לספר ועוד הרבה מקומות שאיש עוד לא הגיע אליהם.